לוּ לא היתה פה שחיתוּת, היתה המדינה דואגת ראשית כול למלא את החסר, שיהיו מספיק משרוקיות לכל תושבי המדינה ללא הבדל דת, גזע, עדה, טבע ומין, או כל קטגוריה אחרת - ורק אחר כך מייצאת למען הרווח הכספי אלא שבשונה מאוד מהכתיבה המוקדמת שלה, כל האסונות האיומים והנוראיים האלה מתוארים בכתיבה כבר-מורגלת-לעצמה, כתיבה שכמעט אפשר לומר עליה — ואני אשתמש במילה שאי אפשר לבטא בעולם הקסטלבלומי ללא אירוניה או פשוט גיחוך — שהיא אלגנטית
השלמתי את הספר עד תום, בהתענות קדושה לכאורה מדובר בשגרת חיים רגילה של בני-זוג העסוקים כל אחד בענייניו, אך מתחת למעטה השגרה, נחשפת מציאות של התעללות רגשית

הרומאן המצרי, אורלי קסטל

עם כובע קלון משולש על ראשה, מאלה שנראים בטעות כמו כובע ליצן — היא האנוסה שממשיכה להעמיד פני בורגנית אף על פי שנשמתה לא הושחתה עדיין.

4
הרומאן המצרי, אורלי קסטל
דימוי הנטישות להריונות — בכל פעם שאביגדור נוטש את שפרה, היא מדמה זאת להריון
אורלי קסטל
אך הוא תקוע בצרה, ארבעת אלפים העכבישים שלו מתו
Ivrit at Berkeley
זאת כמוּבן אם המדינה הואילה לחלק את המשרוקיות לאזרחים בשיתוּף מלא עם החזאים הגיאולוגיים
חוסר ההסכמה ביניהם מגיע לכדי אבסורד, למשל בהתעקשותה של שפרה לערוך קניות בשוק, על אף התנגדותו של אביגדור, הרואה בכך ביטוי למעמד חברתי נמוך ומביש
מנדלי וכל הספרים ההם שהכותרת שלהם התחילה במילים "כל כתבי בין השאר שיחקה בסרטים "אמריקן קולג'" ו"עיר שבורה" בהשתתפות מארק וולברג וראסל קרואו

אורלי קסטל

סטיילינג: שי לי נסים איפור ושיער: יוסי טייר אלונה טל מעיל: זארה גולף: טופשופ חצאית: אלכסנדר וונג לעמנואל מגפיים: senso לעמנואל תכשיטים: פדני צילום: זוהר שטרית אורלי קסטל־בלום סופרת.

29
לקרוא את אורלי קסטל בלום
הניסוי הוּכתר ככישלון צורב, וראש הממשלה בעצמו התערב ומינה עצמו המפקח על קצב ייצור המשרוקיות במפעל
טקסטיל / אורלי קסטל בלום
לאחר מכן, מזכיר אביגדור לשפרה איך לפני חמש שנים היא עשתה לו "הצגה גדולה", ושואל אם תסכים לעשות זאת שוב למענו
טקסטיל / אורלי קסטל בלום
אבל השכונה החדישה והמצוחצחת היא מושא קנאתם של רבים, ביניהם גם "סוציאל-דמוקרטים למיניהם, שבאופן עקרוני לא היו גרים במקום שלכסף בו יש חשיבות גדולה כל כך" עמ' 11