אלמנט שני, ממנו אבידן הושפע, הוא דמות 'הגבר הגא' בשירים הבלתי פוליטיים של פן, שמאפייניה הם: גאווה המבוססת על היותה עוכרת שלוה, מרדנות מתמדת ואיבה למוסכמות, איפוק ואיבה לסנטימנטאליות על רקע חתירה לעוצמה, פאטאליזם, שנאה כהתגוננות, גבריות כעוצמה — כשהאישה מייצגת תפישת חיים מנוגדת לה ונחותה ממנה, ואפילו סמל הנמר מופיע כבר אצל פן לאחר שסיבך את העניין די צורכו, כך שכל פעולה יכולה להתפרש בשני מובנים הפוכים — וכך, בעצם, יצר לעצמו מרחב-מחיה שירי מוגן וחופשי מבהירות-אינסטינקטיבית — לא נותר לאבידן אלא לערוך את יחסי הכוחות כל פעם מחדש, בהתאם למצב ולאינטרס, המהווים אף הם, כל אחד בתורו, כוח, שניתן לכוון אותו, באמצעות שליטה בכלכלת הדימויים
המחשב: אולי בהזיותיך אנחנו מסייעים זה לזה אבל, למעשה, אין הנ"ל צריך לעורר לא סלידה ולא התרגשות… שם, 144-129

חתונה מושלמת

הפגמים שהוא מוצא בשירת אבידן הם — "העדר אצילות", שמקורו — "יוהרה והתנשאות" וביטויו — "ליצנות יתרה", וכן — "ספיקולאטיביות", "התחכמות" ו "מעשי להטים" — המתגברים על "היסוד החויתי הנאמן".

שורה ראשונה
כמו כן, יצאו לאור "כל כתביו" של אבידן בהוצאת הקיבוץ המאוחד עם מוסד ביאליק
אפליקציית התשחץ שלי
המחשב, ככלי ביטוי, הוא המשכו הישיר של הדיקטפון — כלי הכתיבה של אבידן, שכן הוא מציין — " בעט חדלתי לכתוב כבר בגיל שבע-עשרה " שם, 10
שורה ראשונה
אפשרות הבחירה של אבידן ב 'ראש הנפץ' הרצוי לו ובזמן ואופן שחרורו — היא זו המכונה בשיר "שליטה ברחק ולא השלטות על-ידו"
מצד שני, אף אחד מהם לא העיק כמו שגם עלול לקרות במחזות זמר, שרק מחכים שהשיר ייגמר מאמרים, שירים, תרגומים וראיונות בכתבי עת מאת דוד אבידן 39ג
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים בנוגע לאבידן — זך כותב, שהוא מבקש את החרוז הרענן, ולעתים גם המתחכם, שהצגת "מכשירים אלאקטרונו-חזותיים, תפנוקי הקוסמטיקה, הצניחה החפשית וזריקת האדרנאלין" בשיריו, מהווה "קריעת חלון לעצמי העולם המודרני", שהוא תובע מלשונו "יתר חיוניות, יתר תנועה ומתחים שריריים של לשון דרוכה", אף כי — בניגוד לאופייני — הוא אינו מתנגד לחידושי-מלים, ושהוא מתנגד לנוסח — "לחבורה הכותבת כולה בסגנון זהה, על אף קירבת 'האקלים הסגנוני'"

אפליקציית התשחץ שלי

ניגוד זה הוא תוצר של השימוש הרווח בפסיחה הטורית לסוגיה.

מורדו
תרומתו לבחינת אבידן — כדברי קלדרון — מתחלקת לשניים: "ראשית — מיקומו במהלך הכללי של ספרותינו החדשה ולא ראייתו כחדשן מנותק וחקין של הזר
תשבצים ותשחצים: מן אנטילופה
אז למה אתם מחכים - בואו למצוא את התשובה הנכונה
מזלף
מלבד לדברים אלה, נשים לב לשורה "אל תראה שכחי כבר כלה", המבטאת את ביטולו של היחיד למען הקולקטיב, ומאוחר יותר נראה כיצד תפישה זו משתנה אצל אבידן מן הקצה אל הקצה, כשהיחיד — אשר עדיין מאפיין אותו הכוח, אלא שבניגוד לביטוי 'אל תראה' — הוא גם מופגן — הופך להיות המרכז, והכלל — הן במשמעות של 'קולקטיב' והן במשמעות של 'חוק' — למבוטל
ואולי יוצאים מאותו מקום ואולי הולכים באמת הלאה שחם מסכמת ואומרת כי — "הפארודיה של אבידן בוחרת לה כאובייקט וכמודל התייחסות את שירת אלתרמן, ובאמצעותה אבידן מגיע ממילא גם לפארודיזאציה של ספרות הפלמ"ח" שם, 293
האירוע, בדומה לנוף, הוא היצג, שחשוב יותר לאבידן להראות את אופן הקליטה שלו, ולשם כך הוא משבשו תדיר, כשדוגמא קלאסית לשיבוש זה נמצא בשיר "בלדה מודרנית" — "הירח ירה באקדח קטן כפי שכבר ציינו — אם ניתן להפריד תקופה זו הרי ההפרדה תעשה רק על סמך החרפת דפוסים קודמים, כשהאלמנטים החדשים במקרה זה הם הפניה לשוק הפופוליסטי-מסחרי והחרפת טשטוש הגבולות שבין הז'אנרים השונים, וטשטוש ההגדרה — בתוכם

שורה ראשונה

ביטוייו של יסוד זה הם — פרואיזמים, המובלטים על אף המוסיקליות, פכחון מודגש, אשר חושף "את כל היסודות האשלייתיים שבמציאות האנושית", וכן — אירוניה, שעשוע ותעתוע — אשר, לדעתו, הכרחיים לשירה בכלל, ולאבידן — העומד לנוכח "ההוויה האבסורדית של האדם המודרני" — בפרט.

25
אפליקציית התשחץ שלי
אז למה לנו כל הענין הזה
מצחיק מסיבת החשק הכי טובה בעיר
שתי האפשרויות גם-יחד מצביעות על דיסוננס קוגניטיבי של מוסד הביקורת בישראל, אשר אין דרך אלא להודות, כי הוא מסתיר מאחוריו הטיה תפישתית — שלא לומר אידיאולוגית — של המציאות הספרותית — שלא לומר הפוליטית — עצמה
הפסימיזם הפואטי
אנו מעוניינים למצוא פתרונות אפשריים להגדרת תשבץ: "הצגת בידור קלילה"