This brilliant mixture of genres is definitely a very recommended movie, and like "La Cité Des Enfants Perdus" "City of the Lost Children" , an essential film of the 90s הסיפור עצמו הוא הבסיס לכל הקומדיות דל-ארטה של התיאטרון הקלאסי: בחור צעיר וטוב לב מגיע משום מקום, ומתאהב בבת של האיש החזק ביותר בסביבה, שמצדו יעשה הכל כדי לסכל את תכניתם של הצעירים לממש את אהבתם
כמעדניה ניתן יהיה להרכיב ארוחות שלמות ממנות מוכנות, או לקחת פריטים בשלבי הכנה שונים ולהמשיך את האפייה או הבישול בבית וכן ניתן יהיה לרכוש מוצרי בסיס הזהים לאלה שמגישים במסעדות הקבוצה את ההצלחה של "אמלי" תרגם לדרמת המלחמה הרומנטית גדולת התקציב " שנים של אירוסין" Un Long Dimanche de Fianccailles , שאני מחשיב כאחד הסרטים היפים והטובים ביותר שאני מכיר, אך זה לא זכה להצלחה גדולה כמו של "אמלי"

Delicatessen (1991)

הוא קצת ניצחון הצורה על התוכן, אבל זה לא באמת לוקח ממנו נקודות.

23
z
The owner of the eatery also owns the apartment building and is in need of a new maintenance man since the prior one "mysteriously" disappeared
סרטים מן העבר:
One day, former clown Louison Dominique Pinon arrives to the building and gets the handyman position, but unfortunately for Clapet and the other tenants, the butcher's daughter Julie Marie-Laure Dougnac has fallen in love with Louison, and will do whatever is necessary to stop the madness of the delicatessen
דליקטס: הסוד הקולינרי הגדול של שכונות הדרום חוזר
A flexible design approach equips the project with the ability to stay relevant over time
אל הבניין מגיע בתחילת הסרט בחור צעיר, ליצן לשעבר, מובטל ועני דומיניק פינון , הנענה למודעת דרושים שפרסם הקצב, לתפקיד שולייה, בתמורה לקורת גג קשה לתאר כמה עמוסת פריטים כל סצנה, ונדמה שאין בסרט רגע אחד שחוזר על עצמו במשך כל השעה וחצי
ובאמת, מעלותיו הגדולות של הסרט מגיעות בדמות עיצוב החללים וכמו הרבה דברים שהיו בעיה ואינם עוד, אתם צריכים לומר על כך תודה לרותי ברודו וקבוצת R2M

דליקטסן

ז'נה מגחיך את הדמויות שלו לכדי קריקטורה, ובכך מרחיק אותן מהצופים, כנראה על מנת לקרב אותנו אל שתי הדמויות הראשיות, לואיזון, ובת הקצב, ז'ולי.

7
דליקטסן
Some of the hotels are well known for their great buffet highly recommended is Mamilla Hotel in Jerusalem which offers a variety and all types of breakfast and there is a restaurant brand called 'Benedict' which serves different kinds of breakfasts all day long, 24 hours
דליקטסן (1991)
מעטים יודעים, כאמור, אך חנות המפעל של הדליקטסן — כלומר המטבח התפעולי שממנו משוגרים מאפי הבייקרי ותוצרי הדליקסן — ממוקם במרכז פנורמה שבדרך בן צבי 84, ותושבי השכונות הסמוכות כבר יודעים שאפשר למצוא שם עונג שישי תל אביבי מהזן שכמעט ואינו בנמצא באזור, עם קפה ומאפה וכל מה שצריך
z
הסיבה לכך היא, בעיקר, שקארו הפסיק לביים מאז מעבר לפרוייקטים משניים פה ושם והתרכז בעבודות עיצוב, כאשר ז'נה המשיך בקריירת הבימוי בכל הכוח
מצד שני, העובדה שהסרט עדיין מרשים לצפייה, משעשע ומאיים לכל אורכו, כנראה מעידה על כך שהתוכן הוא לא תמיד הדבר החשוב ביותר — בטח אם נמצאים בתוך הראש של ז'נה — אבל לקראת הסוף כן התגבשה אצלי הרגשה שהסרט הזה יכול היה להיות הרבה יותר מעניין אם רק היה שובר את המסגרת הסיפורית המוכרת והצפויה Their efforts were crowned in 1991, when they were finally able to take their craft to a full feature length film, in the project that would become their breakthrough in the film industry and the proper beginning of their careers as filmmakers: the post-apocalyptic comedy "Delicatessen"
בכורתה הייתה באפריל, והפסטיבל הגדול ביותר לשמה הוא פסטיבל טורונטו Same as there is a 'Continental Breakfast' there is also the coin for 'Israeli Breakfast'

z

הבניין, עטוף ערפילים תעשיתיים ועמוס תחושת טחב ורקבון, מנוהל ביד רמה על ידי קצב גס, שלו בת אחת.

20
דליקטסן (1991)
אוקיי, תקשיבו, זה כנראה הסוד הכי שמור בדרום העיר אבל אנחנו הולכים לשתף אתכם ואתכן בכל זאת, כי אתן ואתם חמודים וחמודות וכי משלמים לנו על זה ביד יפה: נכון אין איפה לשתות קפה בין נווה עופר, תל כביר וקריית שלום? הרחוב המפחיד, חדר המדרגות המחניק, הדירות שלכל אחת מהן איפיון משלה, משווים לסרט את התחושה המקאברית והמסויטת, שנלקחה כפי הנראה מהסגנון האקסרפסיוניסטי הגרמני של שנות העשרים, וכנראה מסרטי האימה הגותיים מבריטניה של אמצע המאה
דליקטסן (1991)
אחד הדברים המעניינים יותר בהקשר של הסרט, גם מבחינת המטא וגם משום שהיא חושפת את החולשות של הסרט, היא העובדה שהוא יצא בשנת 1991, שנה שבה יצא סרט אחר שמזכיר אותו ביותר מדי דרכים, אבל מתעלה עליו בעיקר בזכות העובדה שלו יש תסריט חזק במיוחד
Delicatessen 79/81 (דליקטסן)
מארק קארו, הבמאי השותף, היה אמון גם על העיצוב האומנותי המדהים