בשמאל המשטח המלבני התחתון מצויר מלבן צבעוני ארוך, דמוי דלת ומשקוף, מפוצל למלבן אדום וריבוע חום מעליו
שיעור ב"בצלאל", 1915 בקי יצוין, במקביל: העימות הזכור מ"הציור הציוני" בתעודות, גלויות וכו' של התנועה הציונית בימי הקונגרסים המוקדמים בין דימוי האב היהודי-מסורתי הבא-בימים לבין בנו העולה לארץ-ישראל — העימות הזה לא ביקש לפסול את האב הזקן, כי אם רק לייחס את כוח ההגשמה הציונית לבן הצעיר הצעירים הישראליים, ככל שעסקו בהווי חייהם, נהנו לחסות בצלו של קשיש

האמנות כדימוי וכסמל

לצערי, כאן החמצתי השוואה מתבקשת לציורו של אנטוניו טאפייס מ- 1958, "דלת אפורה", שהוצג בביאנלה של ונציה באותה שנה.

9
נם
שערים נעולים או פתוחים-רק-לכאורה הם סיפור עתיק יומין, עתיר במשמעויות דתיות, מיתיות, פילוסופיות, קיומיות ונפשיות
האמנות כדימוי וכסמל
כרם-הזיתים ברביבים משתרע על-פני 3600 דונאם והוא תאגיד המהווה שותפות גלובליסטית של קיבוץ רביבים וחברת-הענק Red Oil מאיוואה שבארה"ב
אריה מסאי
גם משאית מערבל-הבטון, שהפכה לכאורה ל"מכונת-גלידה" עליה רכובה האמנית, המחלקת שלגונים לילדים , זכורה מהעבודה, "סהרורית", שהוצגה באקסטר שבאנגליה בשנת 2000
מעל העיניים יש לאריה כתמים כהים עגלגלים, ומתחת לעיניים יש רצועה לבנה דקה עבודת הפסיפס הזעירה הזו של דוד וקשטיין — "א"י" 31X16 ס"מ נוצרה בחודש מאי 2020 ואין טובה ממנה לאייר את המסר של המאמר הנוכחי, שכוונתו לגשר בין הבלאטות המקומיות לבין המצב הישראלי ולבין האמנות הישראלית
במאמר קטלוגי שכתבה שרית שפירא ב- 1993 היא הצביעה על הדו-ממד של ציורי הבלאטות של צ עודנה אריח הרצפה, כלומר הארץ שעליה אנו דורכים, אותה מעבדים ובה נקברים — אנחנו והם

האמנות כדימוי וכסמל

אמנים ותיקים בהם קשישים כצעירים, התבוננו בשקיקה והערצה בפלמ"חניקים, ולא חדלו לתעד אותם — מלודוויג בלום ונחום גוטמן ועד אריה נבון, יוסי שטרן, שמואליק כץ ורבים נוספים.

5
האמנות כדימוי וכסמל
גם המאמר שלהלן — אף הוא מספר על צניחתו של סלע, נפילתו ממרומי מעמדו כדימוי המאתגר את האדם מטה אל תחתיות המחדל והחידלון האנושיים
האמנות כדימוי וכסמל
הלביאות קטנות יותר ואורכן 2
אריה מסאי
לכן, משמעותיות הפנוראמות של ירושלים והר-הבית, שראובן רובין צייר שנים רבות אחר-כך, לפני ולמחרת כיבוש העיר המזרחית ב- 1967: האחת שצייר ב- 1948 לאחר נפילת העיר העתיקה מצוירת מרחוק, כשבתחתית השער סגור
מדביק-המודעות: לא, אף פעם לא ראיתי את הדלת פתוחה גדעון עפרת, "תמימות ארצישראלית ומה שמתחתיה", קטלוג מוזיאון נחום גוטמן, עורך: יואב דגון, אביב 1998, עמ' 8
הכתפיים רחבות והזנב ארוך ועבה כך ב"שוטים" מלשון: מגלבים , "ילדי-השמש" ו"הסתערות" כאן פועל אחד בלבד תוקף במקלו את עצי הזית אל מול הקרינה העזה

נם

אני רואה אותו נגד עיניי, את העולה-החדש מאוקראינה, המתפעם מהיופי המזרחי החדש שמסביבו, שעה שהוא פוסע ברחוב הצר והקסום היום, רחוב אתיופיה ונעצר מול השער: שער ברזל קשתי וחלוד, שער פשוט, נטול כל שגב, ועם זאת, שער הבולם את הנתיב אל סוד כמוס: "השער הודחק למישור אחורי יותר של הציור ודלת-הברזל שלו סגורה ומסוגרת, כאילו היא חותמת 'גן נעול'.

אריה מסאי
עם זאת, קשה להצביע על מגמה של עניין בולט בייצוג זקנים בקרב ציירי ה"הסתכלותיות", הלא הם ציירי הריאליזם הישראלי החדש
אריה מסאי
מכונות סחרור חזרו בעבודותיה של האמנית, דוגמת המכונה הגדולה שייצרה "שיערות סבא" מסוכר בעבודה שהציגה האמנית ואשר לתוכה נכנסה בעירום במנהטן בשנת 2000
אריה מסאי
משה גרשוני, 1971 היכן אנו נמצאים כיום בתחום היחס לזקן באמנות הישראלית? עתה, השער גדול ומפואר מקודמו, הקשת שבקדקודו אומרת שגב ובפתחו נבלעים וחולפים המוני ערבים